החלטת בג"צ לאסור את הפרטת בית-הכלא בנגב אינה אולי פרשת השבוע, אך היא ללא ספק אירוע בעל חשיבות עקרונית ומוסרית עצומה.
 

מזה למעלה מעשר שנים מובילים פקידי האוצר, בתמיכה אידיאולוגית של רוב שרי האוצר ונתניהו ראש וראשון להם, מהלך של הפרטת השירותים החברתיים. כך בשירותי הבריאות, כך בניסיון להפריט את "טיפת חלב", כך בהפרטת השירותים הגריאטריים, כך בשירותי התעסוקה, ואף לצה"ל הגיעה האופנה הזו. ביסוד המהלך עומדת תפיסת העולם הקפיטליסטית הקיצונית הגורסת כי המדינה אינה אחראית לרווחת האזרח. כל איש לנפשו ולגורלו. בחסות אידיאולוגיה זו, הלכה מדינת ישראל בשנים האחרונות וקילפה מעצמה, שכבה אחר שכבה, את האחריות לאזרח. הביטוי הגרוטסקי והמשפיל ביותר לכך היה כאשר ארקדי גאידמק השים עצמו, במקום המדינה, כפטרונם ומייטיבם של תושבי שדרות המופגזת.
 

הפרטת שירותים חברתיים: חינוך, בריאות, סיעוד וכו' היא בעיני דבר פסול מאין כמוהו מבחינה מוסרית. מי שסובל ממנו זה האזרח, בעיקר האזרח העני. שירות ההופך לביזנס, בהכרח ישאף בעליו לתת פחות ולגבות יותר. שהרי אין פניו אלא להגדיל את הרווח, זה טעמו של עסק. לשכבות החלשות אין אופציה לפנות למי שמספק שירות טוב בהרבה כסף, והן צריכות להסתפק בשירותים הזולים ביותר. כאשר שירות זה הופך מקור לרווח למישהו, חזקה עליו שידאג לצמצם את עלויותיו ולהוריד את רמת השירות. כשר-בריאות הייתי נוהג לעשות ביקורות פתע ליליות במוסדות הסיעודיים הפרטיים. סופר את מספר האחיות במשמרת ופותח את המקרר כדי לראות מה יקבלו הקשישים בארוחת הבוקר, אם אין "חוסכים" על מזונם כדי להרוויח עוד כמה שקלים.
 

אין הממשלה צריכה להפעיל חברות עסקיות, אך יש להבדיל בינן לבין שירות חברתי שעניינו דאגה לרווחת האזרח ושמירת אינטרסים לאומיים. כך כשר-תחבורה דחפתי את הפרטת אל-על שהיא חברת תעופה עסקית לכל עניין, ובלמתי את הפרטת הרכבת שהיא שירות חברתי המאפשר לאזרחים להגיע למקום עבודתם או לימודיהם. אפילו בארצות הברית, מתוך ראיה זו של הרכבת, מסבסד הממשל הפדראלי את "אמטראק", חברת הרכבות הלאומית.
 

כל האמור לעיל נכון שבעתיים לגבי בתי הסוהר. גם הכלא הוא שירות חברתי. הוא נועד להגנת החברה מהמתנכלים לה, ולעשיית הצדק. הכלי לכך הוא שלילת החופש – הדרגה הקיצונית ביותר של התערבות המדינה בעינייני הפרט. את המקום היחיד במדינה, בו השליטה באזרח, בחירותו, בצרכיו הבסיסיים ביותר, היא מירבית אי אפשר להפוך לעסק. אי אפשר להפקיד את שלילת החירות בידי מי שאינו כפוף ישירות ובלעדית למרות המדינה. מכאן שפסיקת בג"צ האוסרת את הפרטת בית הסוהר היא תמרור עצור למגמה האומרת להפריט את הכל. ההחלטה שמה סייג ברור האוסר להפוך את השירות החברתי לעסק והמעביר את אחריות המדינה לידי גורם פרטי שרווח כספי בלבד לנגד עיניו.

 

בשבוע בו ניסו החרדים להרוס באלימות את אחד מהניסיונות המוצלחים ביותר להביא תעשיה מתקדמת לירושלים ("אינטל"), בשבוע בו נמשך הניסיון של הימין-הדתי לפורר את צה"ל ולשעבדו לצרכיו, בשבוע זה החלטת בג"צ היא נצנוץ של תקווה באפילה כבדה.

 

                                                      שבת שלום,
 

                                                             אפרים סנה