פרשת השבוע

אני מעביר לעיונך דברים שאמרתי בהתכנסות השנתית של אנשי "מחנה רבין" על קברו בהר הרצל בארבעה בנובמבר.

                                                     שבת שלום,

                                                      אפרים סנה

 משפחת רבין, חברות וחברים,

אנחנו המתכנסים על ההר בתאריך הזה, ארבעה בנובמבר, הנם הנאמנים לזכרו של יצחק. הלכנו אחריו, היינו איתו בימי מפלה וברגעי ניצחון, שרתנו אותו באהבה וביראה.

עד היום, אובדנו האכזר, הוא לנו פצע שלא הגליד, כאב שאין הזמן מרפא אותו. ואולי אפילו להיפך. לקראת יום השנה ה-15, חרקנו שיניים יותר מתמיד, על הבורות, על השכחה, על זילות הרצח, על ההתנערות.

ויש ששואלים מתוך כל אלה – מהי בעצם מורשת רבין?

חשוב שאנחנו, לפחות אנחנו, נדע את התשובה לאשורה.

ליצחק רבין היתה מורשת מוסרית:

אמת בפוליטיקה. מעולם לא שיקר, מעולם לא הבטיח הבטחת סרק.

אכפתיות. מכל דבר במדינה הזו היה לו אכפת באופן אישי, קיצוני. כאבו לו הכישלונות, נעמו לו ההישגים, הוא שנא את תרבות ה"סמוך". הוא לא העביר בעיות קשות למישהו אחר, לקדנציה הבאה. לא. הוא התעקש לפתור הכל, והכל במדינה היה חשוב בעיניו. לאף נושא לא התייחס בביטול ובציניות.

אחריות. יצחק רבין לקח אחריות על הכל, כולל על מה שלא היה צריך. אבל כך הוא פירש את תפקידו כראש ממשלה ושר ביטחון. הוא אישר את הנועזים במבצעים, כולל אלו שנועדו לסייע להביא הביתה את שבויינו. בהצלחות – שיבח את הכוח ומפקדיו, בכישלונות לקח את האחריות עליו.

ראש ממשלה שאינו יודע לשקר, שאוהב את המדינה הזו אהבת נפש, שלוקח אחריות בטוב ובעיקר ברע, - זו מורשתו המוסרית של רבין.

לרבין היתה מורשת מדינית – ביטחונית:

ביטחון ישראל – מעל הכל. לשמור מכל משמר על כושר ההרתעה ועל כושר ההכרעה.

רבין הגן על העושים לביטחון ישראל, המשרתים בצה"ל, בכוחות הביטחון. כיבד אותם, אהב אותם, הקשיב להם ודאג להם.

רבין האמין בפיתרון קבע עם הפלשתינאים הבנוי על חלוקת הארץ. רוב א"י המנדטורית שלנו, כמעט כל השטחים – להם. לפיתרון זה שאף להגיע וכה אמר שעה לפני שהשיגוהו כדורי המרצח:

"למען בנינו ונכדינו, אני רוצה שהממשלה הזו תמצה כל שמץ, כל אפשרות, לקדם ולהגיע לשלום כולל".

מתוך גישה זו הלך רבין להסכם אוסלו. רבין לא ראה בהסכמי אוסלו שגיאה, אלא פריצת דרך. פעם ראשונה שקברניטי שני העמים, החליטו לסיים את הסכסוך במו"מ ולא בכוח הנשק.

לרבין היתה מורשת חברתית:

עובדת היותו "מר ביטחון" העמידה בצל, שלא בצדק, את מעשיו בתחום החברתי. הוא האמין בחובת המדינה לדאוג לאזרחיה, לחינוך, לבריאות, לרווחה, לקורת גג. בתקופת כהונתו שולש כמעט תקציב החינוך, נחקק חוק ביטוח בריאות שהבטיח לכל האזרחים שירות רפואי מלא עם כל התרופות והטיפולים, האבטלה קוצצה בחצי.

זוהי מורשת רבין. יושר, אכפתיות, אחריות, חברה צודקת, מדינה חזקה רודפת שלום.

ומה צריכה המדינה היום?

מנהיגות ישרה, מצפן מדיני של ביטחון ושלום, ממשל הדואג לאזרחיו.

15 שנה לא ידעה המדינה אף יום טוב אחד. ואנחנו לא הצלחנו בלעדיו לשנות זאת. בהעדר מנהיגות רבינית אבדה הדרך. ויש שאיבדו כל תקוה, יש האומרים נגזר לנו. לא קל להתווכח עמם. אבל חשוב שאנחנו, לפחות אנחנו, נדע לומר אמת אחת:

ובסגנונו הישיר הבוטה והמחוספס –

תהיה תקומה למדינה הזו רק אם תחזור לדרכו של יצחק, לערכיו, למורשתו.

 

 

 

 

 

 

 

 
 
                                                     


http://www.sneh.org.il/
ד``ר אפרים סנה