השבוע הובהרה אמת אחת, אותה אני חוזר ואומר בעקביות מאז תפס החמאס את השלטון בעזה בקיץ 2007 ואשר מהווה את אחת מאבני היסוד לתוכנית הביטחונית – מדינית של מפלגת "ישראל חזקה" שהקמתי לפני מספר חודשים: לישראל אין מנוס מחיסול כוחו הצבאי של החמאס. שלטון החמאס בעזה חייב לעבור מן העולם, כי אין ישראל יכולה להשלים עם קיומו של בסיס טרור איראני 3 ק"מ משדרות ו-8 ק"מ מאשקלון. אין לשבור את כוחו הצבאי של החמאס אלא במבצע קרקעי שיכלול את כל שטח הרצועה. אין אנו פותחים במבצע כזה כי אין לנו תרחיש סיום שלו. אין לנו "אסטרטגיית יציאה". אין תרחיש סיום כי אין לנו למי "למסור את מפתחות" עזה כאשר ישלים צה"ל את משימותיו הצבאיות. שום גורם ערבי או בינלאומי לא ישתגע ויתנדב לקבל את עזה לידיו. אם נשאר בעזה לאורך ימים בלי יכולת לצאת, נאלץ להאכיל ולטפל במיליון וחצי תושביה הפלשתינאים של רצועת עזה, נצטרך להחזיק כוחות מילואים גדולים מגוייסים לאורך זמן, נספוג אבידות בתוך עזה שמספרן יעלה בהרבה על נפגעי הקסאמים.
 

רק גורם פלשתינאי אחד יהיה מוכן לקבל את עזה לידיו לאחר מיטוט החמאס וזה הממשל החילוני של הרשות הפלשתינאית. כיום משלם ראש הממשלה פיאד מדי חודש 77 אלף משכורות לעובדי מדינה בעזה שאינם עובדים. זהו גרעין השלטון החליפי לשלטון החמאס.
 

אבל, הממשלה ברמאללה לא תוכל לקבל לידיה את השליטה בעזה אם אין הסכם מסגרת המדבר על אופן מוחשי להקמת מדינה פלשתינאית בגדה. היות וממשלת ישראל, בשל חולשתה הפוליטית, לא השכילה לעשות הסכם מסגרת כזה בשנה שחלפה מאז ועידת אנאפוליס, אין לה היום "למי למסור את המפתחות" בעזה. על כן היא נמנעת ממבצע יסודי בעזה. על כן היא עשתה את הסכם ה"רגיעה" עם חמאס שאפשר לצבאו להתאמן, להתבצר ולהתחזק לקראת עימות בלתי נמנע עם צה"ל. שוב, כמו בלבנון, קנינו שקט בטווח הקצר, שיעלה ביוקר בטווח הבינוני.
 

אין פיתרון לבעיית עזה ללא שינוי המציאות שם. שינוי צבאי, מדיני וכלכלי. אין קיום למהלך צבאי בלבד, מדיני בלבד או כלכלי בלבד. רק מהלך משולב, כפי שמפלגת "ישראל חזקה" בראשותי מציעה, יניב תוצאה שאנו והעם הפלשתינאי נוכל לחיות אתה. זה רצף הפעולות המתחייבות אם רוצים באמת בשינוי המציאות: הסכם מסגרת מדיני, חיסול שלטון החמאס בעזה וכוחו הצבאי, החזרת סמכותה של ממשלת פיאד בעזה, יצירת 100 אלף מקומות עבודה חדשים בעזה על-ידי פרוייקט של המגזר הפרטי, הפלשתינאי, הערבי והבינלאומי. זה כבר לא יתבצע בימי ממשלת אולמרט. הפעולה הצבאית העשויה להתבצע בעתיד הקרוב תכה בחמאס, אך לא תשנה את המציאות ותביא להקלה זמנית בלבד.

 

מפקדות החמאס אשר יושבות בדמשק צריכות להיות חלק מיעדי ההרתעה שלנו. כל מו"מ עם סוריה צריך להיות מותנה בריסון החמאס היושב בדמשק. על ישראל להבהיר שכל עוד אזרחיה נתונים תחת אש, מפקדות החמאס בדמשק הן יעד לגיטימי. מי שמדבר איתנו לא יכול להמשיך לארח את מי שמפגיז אותנו, לכן סוריה חייבת לרסן את החמאס או לגרש אותו.
 

רק הממשלה הבאה, עשויה להחליט על פיתרון משולב לבעיית עזה, ולבצעו. זאת רק אם יהיה לה, לממשלה הזו, הרכב מתון בתפיסת עולמו ונחרץ ונחוש באופיו.