אני מעביר לעיונך את הנוסח העברי של מאמר שפרסמתי השבוע ב"האפינגטון פוסט".
 
 
                                                      שבת שלום,
 
                                                             אפרים סנה
 
 "סנקציות (CRIPPLING) משתקות" הבטיחה מזכירת המדינה קלינטון להפעיל על איראן, אם תסרב להפסיק את בניית הפצצה הגרעינית. הסנקציות עליהן החליטה השבוע מועצת הביטחון של האו"מ הן "סנקציות (TICKLING) מדגדגות".

 הן מרגיזות את משטר האייתולות אך אין הן מסוגלות להביא לנפילתו.
 
הסנקציות האלה ממוקדות במשמרות המהפיכה, בפרוייקט הגרעין, במערכת הספנות והבנקאות המסייעות להם ישירות. הסנקציות לא פוגעות ממש בתעשיית האנרגיה האיראנית שהיא צינור החמצן של המשטר. תעשיה זו מאפשרת לו להמשיך ולשלוט. סנקציות שאינן פוגעות בבסיס הפיננסי של המשטר אינן יכולות למנוע ממנו לשלוט, אינן מסוגלות ליצור סיטואציה מהפכנית באיראן. לסיטואציה זו מייחלים מיליוני האיראנים המפגינים ברחובות ומסכנים את חייהם. עד כה הסיוע המוסרי אותו קיבלו שוחרי הדמוקרטיה האיראנים מהדמוקרטיות המערביות היה רפה ומאכזב.

 הסנקציות של האו"מ לא יעכבו את פרוייקט הגרעין האיראני ולו ביום אחד. איראן ממשיכה בשני תהליכים מקבילים. היא מייצרת כמויות גדולות של אורניום בהעשרה נמוכה והיא מייצרת כמות גדולה של צנטריפוגות. כשיחליטו האייתולות – הצנטריפוגות הרבות, במהירות גבוהה ייצרו את האורניום הצבאי בכמות המספיקה למספר פצצות. כידוע התהליך הקריטי ביצירת נשק גרעיני הוא יצירת החומר הבקיע, וכך תשיגו איראן.

 איראן גרעינית אינה רק איום על ישראל. היא איום על כל מדינה הנמצאת בטווח טיליה הבליסטיים. כבר כיום נמצאות דלהי, מוסקבה ואתונה בטווח הטילים. כשהטיל מהדור הבא יהיה למבצעי, תוך שנים מעטות, עוד מספר בירות באירופה תכללנה במועדון זה של קורבנות פוטנציאלים של המשטר האיראני. אולם יש מדינה אחת, ישראל, שאינה יכולה לחיות ולו יום אחד בצילה של איראן גרעינית. במשרדי, כמו במשרדים ובתים רבים בישראל, כולל של מקבלי ההחלטות, תלויות על הקיר תמונות של סבא וסבתא שנרצחו על-ידי הנאצים ועוזריהם. ישראל אינה יכולה להתיר למי שמאיים פעמיים בשבוע להשמיד את ישראל להחזיק באמצעים לעשות זאת. העם היהודי לא ישלם פעמיים תוך 70 שנה את מחיר חולשתו של המערב.

 אולי אנחנו פרנואידים, אבל כמאמרו של הנרי קיסינג'ר "גם לפרנואיד יש אוייבים אמיתיים". ולנו יש אוייבים השונאים אותנו בלי קשר כמה חכמה או טיפשה היא  מדיניותנו.

 משמעות ההחלטה של מועצת הביטחון היא שהעולם, ובעיקר ארה"ב, משלים בעצם עם איראן גרעינית. ישראל בפינה והקהילה הבינלאומית דוחפת אותה לפעול לבדה. לצערי לא השכלנו להגיע לפינה הזו כשאנו פחות מבודדים. הטעויות שעשינו לא משנות את הצורך הקיומי שלנו לפעול.

 ארצות הברית לא יכולה היתה להשיג החלטה טובה יותר. הדיפלומטיה האמריקאית עשתה את המקסימום בנסיבות בינלאומיות קשות, בפורום בו נדרשת הסכמה סינית ורוסית, כאשר טורקיה וברזיל מצביעות נגדה.

 אבל עדיין יש מה לעשות.
 
הצעת החוק של יו"ר ועדת החוץ של הקונגרס הווארד ברמן, מוכנה לאישור. הסנקציות הנכללות בה משמעותן פגיעה משתקת בתעשיית האנרגיה האיראנית, בכל מערכת הבנקאות של האייתולות. הן עשויות, אם תיושמנה, להוריד את משטר האייתולות על ברכיו. החוק מעמיד ברירה בפני החברות הגדולות בעולם: עם מי אתן רוצות לעשת עסקים? עם האייתולות או עם ארה"ב? אם בנות בריתה המסורתיות של ארה"ב ומדינות חשובות ואחראיות באירופה תיישמנה את הסנקציות הכלולות בחקיקה הזו, לא יוכל עוד המשטר באיראן למשול, לדכא את עמו באכזריות, לייצא טרור ושנאה, לבנות נשק גרעיני.
 
לאשר את החוק וליישמו, זו הדרך שנותרה למנוע מלחמה, לקדם שלום, להביא חופש לעם האיראני.